שמש נ' קלאסיק נעליים בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה בסדר דין מהיר שהוגשה על ידי התובע נגד הנתבעים על סך 50,000 ₪, שיסודה חוב בגין מוצרי הנעלה שסיפק התובע לנתבעות 1 ו 2. לטענת התובע, הנתבעות 1 ו 2 רכשו את הסחורה ואילו הנתבע 3 אחראי לתשלום החוב, מאחר וערב באופן אישי לחיובי הנתבעות 1 ו 2 וכן, מאחר ויש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעות 1 ו-2 לבין הנתבע 3.

טענות התובע

התובע הינו הבעלים של עסק לממכר מוצרי הנעלה בשם "נעלי באנג'י".

הנתבעות 1 ו - 2 הינן חברות פרטיות הרשומות בישראל. הנתבע 3 היה בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה מנהל החברות, בעל השליטה בהן, אשר התחייב לערוב לכל חובותיהן.

הנתבעים הזמינו מהתובע מוצרים שונים והתחייבו לשלם לתובע את תמורת המוצרים, אולם חרף התחייבותם לא שילמו לתובע את תמורת המוצרים בסכום של 50,501 ₪.

בגין סחורה, מסרו הנתבעות 1 ו-2 שיקים שפורטו בכתב התביעה בסכום של 28,170 ₪ ונותרו חשבוניות פתוחות בסכום נוסף של 22,331 ₪. עותקים צילומיים של השיקים ושל החשבוניות צורפו לכתב התביעה.

בתחילה, עבד התובע מול הנתבעת 1, אולם בשלב מסוים, לאחר שהנתבעת 1 נקלעה לקשיים, החל הנתבע 3 לעבוד מול התובע באמצעות הנתבעת 2, ובשלב מאוחר יותר, כאשר נתבעת 2 נקלעה לקשיים, חזר התובע להפעיל את הנתבעת 1.

לאחר שהנתבע 3 ביטל את השיקים של הנתבעת 2, שצורפו לכתב התביעה, שיקים שנועדו להיפרע בסוף שנת 2008, הוא מסר לתובע שיקים דחויים לתאריכים החל מחודש יוני 2009 ועד לחודש אוקטובר 2009, דהיינו באיחור של שנה.

השיקים הדחויים לא כובדו ובמועד שבו נמשכו השיקים לא תכנן הנתבע 3 לפרוע אותם וזאת בשל הסתתרותו מאחורי מסך ההתאגדות, בנסיון להונות את התובע, כמו גם ספקים אחרים.

במסגרת התביעה הראשונה שנמחקה, הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן, הנתמכת בתצהיר, ובה הצהיר הנתבע 3 במפורש כי נתבעות 1 ו 2 הינן חברות פעילות ויציבות. עוד הצהיר, כי במועד פרעון השיקים יפרעו הנתבעות 1 ו-2 את חובן.

גם לאחר שניתן פסק דין נגד נתבעות 1 ו-2 ביחס לסכום שאינו שנוי במחלוקת לא פרעו הנתבעות את חובן, כאשר לטענת התובע, הקים הנתבע 3 את הנתבעות 1 ו -2 כדי להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות ולהונות את הספקים.

הנתבע 3 הונה גם את מר אברהם דיגמי, שגם הוא נאלץ להסכים להחלפות חוזרות ונשנות של השיקים מחברות אשר בבעלות הנתבע 3 וכך גם מר אברהם סנדרוסי.

לטענת התובע, הנתבע 3 חייב במלוא סכום החוב בייחד עם הנתבעות 1 ו-2, באופן אישי, וזאת מכח הרמת מסך ההתאגדות והן מכח התחייבות בעל פה של הנתבע 3 לערוב לחיובי הנתבעות והן מכח דיני חוזים, באשר הנתבע 3 ניהל מו"מ עם התובע שלא בתום לב וכן מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

לטענת התובע, יש להרים את המסך מעל הנתבעות 1 ו 2 ולחייב את הנתבע 3 במלוא סכום התביעה, לאור המצג שהציג במהלך ביצוע ההתקשרות ולפיו הנתבעות 1 ו-2 מסוגלות ומתכוונות לעמוד בהתחייבויותיהן ויצר התחייבות של הנתבעות 1 ו-2 ביודעו, כי אין הן מתכוונות או מסוגלות לשלם.

לטענת התובע, הנתבע 3 אחראי באופן אישי לחובן של נתבעות 1 ו -2, מאחר והנתבע 3 עשה שימוש שלא כדין במסך ההתאגדות של הנתבעות במטרה להתחמק מתשלום תמורת ההתחייבות לתובע. בנוסף, ביצע הנתבע 3 עוולה אזרחית כלפי התובע, לרבות מעשה נזיקין ו/או הפרת אמון. כן טוען התובע כי הנתבעים חייבים כלפיו מכח עוולת הרשלנות לפי סעיף 35 ו-36 לפקודת הנזיקין וכן מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

טענות הנתבעים

הנתבעות 1 ו 2 אינן חולקות על עצם החוב וכל טענות כתב ההגנה מתמקדות בחבותו של הנתבע 3 [להלן: "הנתבע"].

לטענת הנתבע, כל ההתקשרות נשוא התביעה נעשתה בין התובע לבין הנתבעת 2, וכי אין בהיותו בעל השליטה ומנהלה של נתבעת 2 כדי להקנות לתובע עילת תביעה אישית נגדו.

הנתבע פעל מול התובע בתום לב בשם הנתבעות בתפקידו כמנהלן ומעולם לא קיבל על עצמו, בין במפורש ובין במשתמע, כל התחייבות אישית בקשר עם ההתקשרות נשוא התביעה.